13ויהי ממחרת מוצאי יום הכפורים היה כך שנינו בספרי ומהו ממחרת למחרת רדתו מן ההר. הוצרך לומר ומהו ממחרת ממחרת רדתו מן ההר משום דממוצאי יום הכפורים דקתני בבריתא דספרי משמע שפי' מלת ממחרת הוא ממחרת יום הכפורים ואי אפשר זה כי יום הכפורים לא נזכר שם כלל ואיך אפשר לומר שהכתוב רומז במלת ממחרת על יום הכפורים לפיכ' הוכרח לומר שפי' מלת ממחרת הוא ממחרת רדתו מן ההר שירידתו מן ההר רמוזה במאמר וישב משה לשפוט את העם שלא יתכן לשפוט את העם ולהודיעם חקי האלהים ותורותיו אלא אחר ירידתו מן ההר שהוא מחרת יום הכפורים כדקתני בבריתא דמכילתא והוא מוצאי יום הכפורי' כמו ששנינו בספרי ומפני שלא יתכן שיהיה פיר' מלת ממחרת ממחרת יום הכפורים הניח לשון המכילתא שכתוב בה למחרת יום הכפורים אע"פ שהפרש' הזאת עקרה במכילתא והביא לשון ספרי שכתוב בו מוצאי יום הכפורי' שהיא מור' על הזמן ולא על פ' מלת ממחרת אבל לשון המכילתא שהוא ממחרת יום הכפורים אע"פ שפירושו הוא שזה המעשה היה ממחרת יום הכפורים המורה על הזמן מ"מ מאחר שיש לטעות בלשון זה לומר שהוא פי' מלת ממחרת הניחו והביא לשון ספרי שהוא מוצאי יום הכפורי' שאין לטעות בו לומר שהוא פירוש ממחרת והרמב"ן ז"ל פי' שאין הכונה שיהיה ממחרתו ממש אבל הכונה בו שיהי' אחר יום הכפורי' ואינו מחוור שאין מלת ממחרת כמלת מחר הנאמ' על מחר ממש ועל הזמן שאחריו כמו כי ישאלך בנך מחר אבל מלת ממחרת אינה נאמרת רק על מחרתו ממש ועוד שמלשון ספרי ששנו מוצאי יום הכפורים היה למדנו שלמחרת יום הכפורים ממש היה כי מלת מוצאי בכל מקום לא נמצא רק על היום הראשון הבא אחריו כמו מוצאי שבתות ומוצאי ימים טובים ובמוצאי יום כפור שאינן אלא הלילה הראשון שאחריהם. ולפי פירושו של הרמב"ן ז"ל יהיה לשון המכילתא חולק עם לשון ספרי ואין לומר זה כ"ש שמלת ממחר' ג"כ מורה על מחרת ממש כמלת מוצאי ועוד שאי אפשר לומר שמשה רבינו ע"ה עכב שעה אחת מלהודי' משפטי השם ותורותיו אשר צוה בהן להודיען ומה שטען שאם היה מחרת יום הכפורים ממש יחוייב לומר שתכלו ביום הכפורים אם היה להם יום כפורים אינה טענה שהרי מצינו שאכלו ביום הכפורים כשנבנה הבית כדאיתא במועד קטן וק"ו ביום שהוריד התורה והלוחות וכ"ש שלא יתכן לומר שעשו צום כפור באותה שנה שעדיין לא נצטוו בו ישראל רק אחר רדתו מן ההר שירידתו היה ביום הכפורים עצמו. ומה שטען עוד כי ביום הכפורים נחנו הלוחות האחרונות ולמחרתו ירד משה ודבר עם ישראל ויצום את כל אשר דבר אתו בהר סיני ואיננו יום המשפט שיעמדו עליו מן הבקר עד הערב איננה טענה כי הנה הרב סובר שבי"ה עצמו ירד ודבר עם ישראל ויצום את כל אשר דבר אתו בהר סיני ולמחרתו היה יום המשפט וזהו המובן ממה ששנינו בברית' דספרי ויהי ממחרת מוצאי יום הכפור היה וממ' ששנינו במכילתא ויהי ממחרת ממחרת יום הכפורים ומה שלא פי' הרב ממחרת הסעודה הכתובה בצדו אבל הוצרך לפרש מהו ממחרת למחרת רדתו מן ההר שאין הירידה מבוארת כל כך כמו הסעודה הוא מפני שאין הסעודה סבה לישיבה לשפוט את העם עד שיתלה בה ישיבתו לשפוט את העם מש"כ בירידתו מן ההר שלולא שירד מן ההר עם התורה שבידו לא היה יושב לשפוט ולהורו' חקי האלקי' ותורותיו:14ועל כרחך אא"ל אלא ממחרת יוה"כ. פי' היום שבו ישב משה לשפוע את העם מחרתו של יום כפור היה שהוא מוצאי יום כפור לא שפיר' מלת ממחרת יום כפור.15שהרי קודם מתן תורה אי אפשר לומר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו. אבל מן ושפטתי בין איש ובין רעהו לא קשיא דאיכא למימר דדינין במרה אפקוד כר' יהודה כמו שהביאו רש"י ז"ל בפסוק שם שם לו חק ומשפט ואע"פ שהאבות קיימו כל התורה כלה אפי' גזרות וסייגים כמו שאמרו בב"ר ואפי' ערובי תבשילין כדאיתא ביומא לא היו עושין אותן אלא לעצמן אבל לא להורות לאחרים.16ואין פרשה זו כתובה על הסדר שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שנייה אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא. פירוש הפרשה הזו כלה מחחלת הפסקא עד סופה אינה כתובה על הסדר שהרי אף לדברי האומר יתרו קודם מחן תורה בא לא נאמר ויהי ממחרת עד מוצאי יום הכפורים שהיא שנה שנייה ליציאת מצרים למניין שנות העולם ואף על פי שביאתו של יתרו היתה קודם מתן תורה לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא ע"מ כיון שישיבתו של משה לשפוט את העם לא היתה רק אחר מתן תורה אפילו לדידיה ופירוש ממחרת למחרת יום הכפורים שהיא שנה שנייה למניין שנות העולם אם כן עכ"ל דלכ"ע אין פרשה זו כתובה על הסדר שהיה ראוי להיותה אחר פרשת הדברות ואף על פי שמקצת' שהיא ראש הפרשה היתה קודם פרשת הדברות למ"ד יתרו קודם מתן תורה בא אם היתה כתובה אחר פרשת הדברות אין בכך כלום כי אין היזק אם יספר הכתוב אחר פרשת הדברות ספור ביאתו של יתרו שהיתה קודם פרשת הדברות אבל שיכתב בשנה ראשונה ספור ישיבתו של משה לשפוט את העם שעדיין לא היתה עד השנה השנייה זה אי אפשר בשום פנים זהו הפירוש הנכון בזה המאמר. אבל קצת מהמעיינים פירשו שאין פרשה זו כולה כתובה על הסדר מפני שיום המחרת שבו ישב משה לשפוט אח העם הוא יום מחרת הסעודה כתובה בצדה וכיון שיום המחרת שבו ישב לשפוט את העם לא היה רק בשנה שנייה צריך לומר שגם הסעודה שהיתה ביום ביאת יתרו היתה בשנה שנייה ויהיה א"כ ביאתו של יתרו בשנה שנייה אחר מ"ת ואם כן אין פרשה זו כתובה על הסדר ואין זה נכון שאם כן המחוייב מזה הוא לבטל דברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא לא שאין פרשה כתובה על הסדר שזה אפילו אם לא היה יום המחרת שבו ישב משה לשפוט יום מחרת הסעודה צריך לומר בהכרח שאינה כתובה על הסדר שלא נאמרה רק אחר יום הכפורים שירד מן ההר שהיא השנה השנייה למניין שנות יציאת מצריים ולא בשנה ראשונה כמו שהיא כתובה ועוד אם הקושיא הזאת של העדר הסדר היא למ"ד יתרו אחר מתן תורה בא למה הוצרך להוכיח שאינה כתובה על הסדר מקרא דויהי ממחרת הרי ממאמרו עצמו שאמר יתרו אחר מתן תורה בא יחוייב לומר שאין פרשה זו כתובה על הסדר שהיה ראוי להכתב אחר פרשת הדברות מאחר שביאת יתרו היתה אחריה ולכן הנוסחא שכתוב בה ואף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא בוי"ו נוסחא משובשת היא בהכרח מפני שלפי הנוסחא הזאת יחחייב לומר שכל אותה ההוכחה שהוכיח מקרא דויהי ממחרת שאין פרשה זו כתובה על הסדר היא אליבא דמאן דאמר יתרו אתר מתן תורה בא ואם הדבר כן לא היה צריך להוכיח זה מקרא דויהי ממחרת אלא ממאמרו בעצמו שאמר יתרו אחר מתן תורה בא ואין סברא לומר דהא דאצטריך לאוכוחי מקרא דויהי ממחרת אינו אלא על שלא נאמרה עד שנה שנייה שלא למדנו זה אלא מקרא דויהי ממחרת אבל בלאו קרא דויהי ממחרת נהי דהוה שמעינן ממאמרו שאמר אחר מתן תורה בא שלא נכתבה פרשה זו על הסדר שהיה ראוי להכתב אחר פרשת הדברות מכל מקום לא היינו מוכרחים מזה שלא נאמרה עד שנה שנייה דדילמא ביאתו של יתרו היתה באותן החדשים שבין מתן תורה לתחלת השנה השנית שהן קרוב לחרב' חדשי' דמאי נפקא מינה אם היתה ראויה להכתב בשנ' שנייה או בשנ' ראשונה באותו זמן שבין מ"ת לתחלת השנה השנייה סוף סוף שלא כסדרה היא כתובה מה לי בשנה ראשונה מה לי בשנה שנייה והלשון עצמו מוכיח על זה שהרי לא אמר אלא ואין פרשה זו כתובה על הסדר ומשמע שזו היא עקר כונתו לא זולת זה:17שלוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שנייה. גם הנוסחא הזאת משובשת בהכרח כי מאחר שכתוב בה אף לדברי האומר בלא וי"ו וצ"ל בהכרח דאדלעיל קאי על שלא נאמר ויהי ממחר' עד שנה שנייה אם כן שלוחו אל ארצו דקאמר אין לו קשר לא לפניו ולא לאחריו אבל צריך להיותו כן. שלוחו אל ארצו כו' והיא ראיה שנית על שאין פרש' זו כתובה על הסדר שהרי שלוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שנייה ולא היה ראוי להכתב פה שהיא שנה ראשונה אלא שלא מצאתי כלשון הזה בשום נוסחא אבל היותר נכונה מכל הנוסחאות שמצאתי היא הנוסחא שכתוב בה ואין פרשה זו כתובה על הסדר שלא נאמרה עד שנה שנייה שהרי נאמר כו' ומצינו במסע הדגלים כו' ומששלחו והלך היכן מצינו שחזר מפני דבזו הנוסחא נוצלנו ממה שהיה קשה עלינו מאף לדברי האומר שכתוב בשאר הנוסחאות שאי אפשר להדביקו למעלה מפני שמאמר שלוחו אל ארצו הבא אחריו אין לו קשר כלל לא לפניו ולא לאחריו ולא להדביקו למטה שפני שיחוייב שנפרש ההוכחה של ויהי ממחרת שהוכיח ממנו שאין פרשה זו כתובה על הסדר אליב' דמ"ד יתרו אחר מתן תורה בא ולא היה צריך לזה שהרי ממאמרו עצמו שאמר אחר מתן תורה בא יחוייב לומר שאינה כתובה על הסדר ואין צורך להוכיח זה מקרא דויהי ממחרת ועוד שאם כן צריך לגרוס ואף לדברי האומר בתוספת וי"ו ועוד שלא היה צריך להוכיח לדברי האומר קודם מ"ת בא שאין פרש' זו כתובה על הסדר משלוחו אל ארצו שלא היה אלא עד שנה שנייה אלא מקרא דויהי ממחרת עצמו שהוכיח ממנו לדברי האומר אחר מ"ת בא שלא נאמרה עד שנה שנייה שהיא עצמו הוכח' אף לדברי האומר קודם מ"ת בא א"ק דלפי הנוסחא הזאת נמי למה הוצרך להוכיח שאין פרש' זו כתובה על הסדר משלוחו אל ארצו אחר שהוכיח זה מקרא דויהי ממחרת שא"א לומר אלא ממחרת יום הכפורים שהוא אחר מתן תורה וזאת הפרשה כתובה קודם פרשת הדברו' שלא על הסדר וי"ל דמה שהוצרך להוכיח מקרא דוישלח משה לחותנו אינו לעניין שאינה כתובה על הסדר דההוא מקרא דויהי ממחרת נפקא אלא כדי להוכיח שלא נאמרה עד שנה שנייה ליציאת מצרים שהוא בכ' לאייר שבו נסעו ישר' ממדבר סיני ועדיין יתרו לא שלחו משה כדכתי' נוסעי' אנחנו אל נא תעזוב אותנו ואע"פ שהכונה בו לא היתה אלא להורות שאינה כתובה על הסדר מ"מ מילתא אגב אורחיה קמ"ל שלא נאמר עד שנה שנייה והוכיח זה מקרא דוישלח משה לחותנו כו' אבל מקרא דויהי ממחרת אין להוכיח רק שלא נאמרה פרשה זו על הסדר שהרי ויהי ממחרת לא נאמרה עד אחר מתן תורה וזו הפרשה כתובה קודם מתן תורה א"ק אם כן האי ואם זו קודם מתן תורה ואם זו קודם שנה שנייה מיבעי ליה שהרי כל עצמו להוכיח מכאן אינו רק שלא נאמרה פרשה זו עד שנה שנייה. ושמא י"ל דהוא הדין נמי דהוה מצי למימר הכי אלא מפני שהטוען שזו השליחות היתה קודם שנה שנייה אלא שחזר ובא והכתוב לא הזכיר רק ביאתו בפעם הראשונה אפשר לו גם כן לטעון שזו השליחות היתה קודם מ"ת אלא שחזר ובא כו' שבזה מרויח יותר כי אז תהיה תחלת הפרש' כתוב' על הסדר אע"פ שא"א זה בסופ' מקושיי' ויהי ממחרת שהיה אחר מ"ת לפיכך טען שאם זו קודם מתן תורה והשובת רש"י שהשיב מששלחו והלך היכן מצינו שחזר היא תשובה לזו ולזו:18מששלחו והלך היכן מצינו שחזר. תימה מה חשובה הוא זו והלא הטוען עצמו שטען שהשליחות הזו היתה קודם מתן תורה מסתמא יודע היה שלא הוזכרה ביאתו השנייה כמו שלא הוזכרו כמה דברים בתורה וי"ל דרש"י ז"ל חולק עם הטוען בזה ואמר אלו היתה השליחות הוו קודם מתן תורה אלא שחזר ובא לא היה הכתוב מעלים ביאתו השנויה דק"ו ומה ביאתו הראשונה שאין בה כל כך קדוש השם ולא כל כך שבח ליתרו שיחשבו העם שעל כרחו הלך כדי להוליך את בתו ואת בני' למשה והראיה שחזר בו והלך למקומו הזכיר אותה הכתו' ביאתו השנייה שיש בה קדוש השם ושבתו של יתרו שאחר שחזר לביתו לקח את כל אשר לו וחזר ובא להיות עם ישראל לכ"ש:19וישב משה ויעמוד העם יושב כמלך וכלם עומדין והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו על כך. במכילתא: והחכם רבי אברהם בן עזרא טען ואמר שאין זה זלזול כי דרך השופט לעולם להיות יושב ובעלי הריב עומדים לפניו וכן כתוב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב ואין לומר שיתרו לא אמר זה רק בעבור שאר כל העם שהיו עומדין לפניו שלא בעת הדין דאם כן מה היתה תשובתו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים והלא הם לא היו עומדים ביום הדין. ונראה לי שאינה טענה כי יש לומר שיתרו היה חושב שהם עומדים לפניו לתפארת כמנהג השרים ומשה השיב לו שאין זה כי אם למשפט ולכן הוא יושב והם עומדים כמנהג השופט עם בעלי הריב והראיה על זה הפי' שלא אמר לו יתרו נבול תבול רק אחר שהשיב לו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים מפני שקודם תשובת משה לא ידע יתרו שהוא שופט והם בעלי הריב רק היה חושב שהוא כמנהג השרים דרך שררה ואז אינו נופל לומר לו נבול תבול ולא תוכל עשוהו לבדך וכאשר השיב לו שאין זה אלא דרך השופט עם בעלי הריב אז אמר נבול תבול לא תוכל עשוהו לבדך. וכן מה שטען עוד ממעלת אריה משה אדוננו שהיא גדולה מאד כי הנה אהרן הגדול ממנו בשנים היה אומר לו בי אדני ואם כן אין זה יוצא מדרך המוסר אם הוא יושב והם עומדים איננה טענה כי כבוד הצבור גדולה מאד מגדולת אהרן אחיו ועוד אם אחיו נתן לו הכבוד מעצמו לקראתו בי אדני אין מדרך המוסר שמשה יבקש זה עד שיהיה הוא לבדו יושב וכל העם עומדים לפניו בכל יום.
